| דן אלון | פובליציסט | תגובות |
| אחד העם מינוס אחד: מכתב לחיילים המשתינים |
כבר כמה ימים שאני רואה שלצד השמחה העזה מצד כל כך הרבה אזרחים (והנבואה של 15 מנדטים נראית לי צנועה), ישנה גם מדורת הבלים שבה מתחרים בלי טעם, "חיילים מטעם", לצד שכירי חרב טוקבקיסטים, וכל מני פגועים רגשית כי "יאיר לא ענה לי על הפוסט שלי". איש לא חייב לאהוב את יאיר לפיד ואיש לא צריך להרגיש מחוייב להצביע לו. תצביעו ותקדמו את מי שנראה לכם מתאים ▪ ▪ ▪
לא. זה לא מכתב פתוח לחיילים שמשתינים על גוויות באיזו ארץ נידחת שאף אחד לא היה שומע עליה לולא האמריקנים החליטו לנהל שם קרבות באיזו עדת פסיכים. זהו מכתב לסוג אחר של חיילים. החיילים בשירות ההווה המכוער ביותר שידעה מדינת ישראל. זהו מכתב שאני כותב, בין היתר, גם לעצמי, משום שבכל פעם שחשבתי שלא יכול להיות גרוע יותר - המציאות טפחה על פני. שילטון שני במספר של ביבי, ולא למדנו כלום מהראשון ולא עשינו כלום כדי לקטוע את השני כשעוד היה נכון לעשות זאת. זהו מכתב לחיילים שלא תמיד בחרו להתגייס. זהו מכתב לחיילים שלפעמים לא יודעים את צבאו של איזה מצביא הם משרתים, ועבור מי הם מצביעים בשירותו של אותו מצביא. כי יש את החיילים של ההוא שחושב שהוא מתאים להיות מישהו בגלל שם משפחתו והוא מפעיל טוקבקיסטים בשכר, ויש את הקבוצה של אלה שהקימו מחנה אוהלים וסחפו את העם בעיוורונו אחרי שאיפותיהם הפרטיות, ויש את הקבוצה ש... מה זה משנה את מי יש? זה משנה יותר את מי אין! זהו מכתב לחיילי הרחוב (אלה שקראתי להם בזלזול "רחוביים" ואני מצטער על כך שפגעתי ברחוב כשנתתי להם את שמו), ולכל מי שבאמת פועל בתום לב מתוך רצון כן ואמיתי לשנות משהו במציאות העגומה הזו, אבל לא יודע איך, ובצערו, הוא מוציא את הקיטור על כל מי שלא רק רוצה, אלא גם - יכול. זהו מכתב לכל המגוייסים החדשים בצו 8, מטעם שמונת המתמודדים על התואר "אלוף בצלות ואלוף שום", של המועמדות לחברות בכנסת מטעם הרחוביים, מקורביהם, טוקבקיסטיהם, ולכל כותבי הפוסטים הנהדרים שמופנים כנגד יאיר לפיד, וכנגד כל לפיד אחר של אור בקצה המנהרה החשוכה הזו. זהו מכתב לכל מני מתוסכלים מן המצב, שבחרו להוציא את תסכולם ברשת, ולשפוך אותו על ראשו של יאיר לפיד. גם לזו שבחרה לקרוא לו "יהיר" כי ברגע של הארה עלה לה בראש פרץ יצירתי, וזה היה שיאו של רגע התהילה שלה, וגם לזה שביקר אותו על זה שהוא רדוד, אבל הודה בפני שמעולם לא קרא את הטור השבועי שלו כי הוא רדוד (והפרדוקס לא היה ברור לו גם אחרי שהצבעתי עליו בפניו). וזהו מכתב לעוד אלף כאלה, שמאז שיאיר הודיע על החלטתו, הם מתחרים במירוץ שליחים לשני סנטימטר, על ה"פוסט" המבריק של השנ(י)ה, שיזכה את כותבו בשתי שנ(יו)ת של תהילה. אין פוליטיקה אחרת אז בואו נדמיין לרגע את הניצחון שלכם, ואת מה שהוכחתם באמצעותו. הוכחתם שאי-אפשר לעזור למי שלא רוצה שיעזרו לו. הוכחתם שאין פוליטיקה אחרת, ושמי שרוצה לעמוד בראשות המדינה הזו חייב ללכת לברי מצווה ולנשק ישבנים של חברי מרכז, שלמרות שהוא לא סובל אותם, הוא חייב לחייך אליהם, להצטלם איתם, ללטף את האגו הנפוח שלהם, ואולי אפילו לשבת איתם איזה 5 דקות לפני שהוא רץ למסיבת בר המצווה הבאה, כדי לנשק עוד כמה ישבנים שטרחו להתבשם לכבודו. הוכחתם גם שאי-אפשר בלי הרחוביים, ושמועמד לראשות ממשלה חייב ללכת לבקר בכל מאהל כי זה מצטלם טוב. ושכל מי שתוקע יתד באיזה פארק, או נאד באיזה פונדק, מייד הופך לסלבריטאי שבלעדיו לא ניתן לנהל קמפיין. ושפופוליטיקה ורייטינג של נשיקות בתחת עובדת מעולה, כי הנה המועמד מבקר בכל חור ואז עובר לחור הבא. ובינתיים, מי שקודח את החורים האלה בלב האומה, נח באין מפריע בחוות החיות של הליכוד, ומחייך כל הדרך אל הקלפי. וכל זה, בזמן שהמועמד שיכול לשלוח אותו חזרה אל החור שממנו הוא הגיח - מבקר באוהלים ומנשק רחוביים. והוכחתם גם שהזירה היא הפייסבוק. שבזירה הזו, לכל מי שיש מקלדת וגם יכולת לכתוב "פוסט" על הקיר של המועמד, צריך רק לכתוב פוסטים ולשבת עם שעון חול ולספור גרגרים עד שהמועמד עונה לו. ואז אם המועמד עונה לאחד ולא עונה לאחר - אוי אוי אוי. ואם הוא לא עונה לאף אחד - אוי וועי זמיר. וכל פוסטיונר הופך בעיני עצמו לאוגדונר, שאם לא עונים לפוסט שלו, הוא מכריז על המועמד כבלתי ראוי. והוכחתם גם שהקרב האמיתי הוא בכלל על המרחב של דעת הקהל ולא על היכולת לשנות את המציאות. כי הרי יש את ההיא שהחליטה שבגלל שהטור של יאיר יותר פופולרי משלה אז היא שולפת חץ מהקשת, ויש את ההוא שמגוייס לטובת הקמפיין של אנשי האוהלים והיתדות (שבכלל שיפדו את כולנו על היתדות האלה לטובת האגו הקולקטיבי), ויש את, וגם את, ו... לא לשכוח מישהו כדי שאיש לא יעלב חלילה. והוכחתם גם את הסיבה שבעטיה אנו נמצאים היכן שאנו נמצאים, עם שליחי ציבור ששופכים כוסות מים כי זו הדרך לקבל תשומת-לב, ועם נשיאים ששולחים ידיים (ועוד איברים), ועם פוליטיקאים שמרוב בהלה כבר מטקבקים את עצמם למוות, ועם שר משפטים שמחריב את מערכת המשפט, ועם שר אוצר שיושב בכלא על גניבה של כספי ציבור, ועם מדינאים שמושיבים דיפלומטים על כיסאות נמוכים, ועם שרי ביטחון שמכרו את עצמם בנזיד עדשים כדי להמשיך להחזיק במושב שלהם, ועם... ועם... יש בכלל צורך להמשיך? והוכחתם גם שאפשר להמשיך לשבת על הגדר, ולקטר, ולכתוב בטושים צבעוניים שלטים על סיסמאות מבריקות, ואפשר להפיח את התקווה ששלמה ארצי ינדב שני שירים, ואולי אפילו אריק אינשטין יתגייס, "כי המצב חמור, כמו שהוא לא היה חמור מעולם", ואולי אפשר גם להבעיר צמיגים, ולהתכסח עם המשטרה, ואפשר גם לעשות מסיבת רחוב של הרחוב, למען הרחוב, ואפילו לשדר את זה באייפון ולהעלות "פוסט" ישר מהרחוב. וואו! הבאנו את הרחוביות של הכנסת אל הרחוב ומעל לכל, הוכחתם שהציבוריות שלנו קיבלה את ביבי, וליברמן, ואת כל היתר (שאני בכוונה לא מונה את שמותיהם, גם כי הם לא ראויים לכך, וגם כי קצרה היריעה), ושהחבורה הבלתי ראויה הזו מגיעה לציבוריות שלנו כי היא מספקת את הבימה למסיבה של הרחוב. פשוט, כי בלעדיה לא היו רחוביים, והרחוביים הם הדבר החם הבא. וממש כמו הביבים והליברמנים - הרחוביים נמצאים בזירה כדי להנציח את הרחוב ולא כדי להוציא את הרחוב מהכנסת. הוכחתם שבמקום להוציא את הרחוב מהכנסת, הבאנו את הרחוביות של הכנסת אל הרחוב. והוכחתם גם שמי שיושב עכשיו בבית, וחושב לצאת למאבק הציבורי, להצטרף למאבק על שינוי פניה של המדינה הזו, חייב לעבור דרך תרבות הרחוב, ולספק לציבור את מה שהוא אוהב ולא את מה שהציבור באמת צריך. כי הציבור אוהב אקשן, אלימות, רוע, רשע, בצע, רייטינג של מציצנות בסגנון האח הגדול, תרבות המונים שבה כל ממזר מלך ויכול להצביע בסימוסים, אווירה שבה המדורה השבטית מלהקת "מיותרות"... אז אחרי כל ההוכחות האלה, הוכחתם לכולנו שפני הדור כפני הפוליטיקאי, ואם יאיר חשב להביא משהו אחר לזירה הציבורית - אז עדיף לו ליישר קו עם המצב, לחזור להגיש את אולפן שישי ולכתוב טור, להביא הביתה המון כסף, ולשלם מס שפתיים מלוקק עם תמיכה מרחוק. והוכחתם גם שאנו ראויים למה שאנחנו מקבלים מביבי, מליברמן, ומכל היתר. כי השיטה שלנו הרי המליכה אותם. הוכחתם את השיטה, ועכשיו נותר רק לאכול את ה-SHIT שלה. בראבו! והערה לפני סיום: לעגתם לצמד המילים "איפה הכסף?" אני מציע אלטרנטיבה: "איפה השכל?" |
