| ||
| פירורי חלם | ||
| חלם אינה עיירה בפולין שבה חיים רק טיפשים. חלם חיה וקיימת כאן, בהווה שלנו, ומוציאה בכל יום הכרזה חדשה על הטבות למסכנים, בדמות "סיוע בשכ"ד לזכאים" או "חשמל סוציאלי". זו שעתם הגדולה של החלמאים, של המאליכ של סדום המקים כאן את תפארת מגדלי השן של הכלכלה כאילו היו איזה חזון אנושי, בזמן שהציבור אומר במפורש: "רוצים צדק, לא רוצים צדקה" |
השעה חלם, והרי החדשות
ביום א' יצא הכרוז המלכותי לרחבת הארמון, תקע ברוב הדר בחצוצרה, והזמין את ההמון להאזין לנציגי ממשלת ישראל, בראשם השר אטיאס, והמסר להמוני העם נשמע בגאון והודע בציבור: המלצות הסריס טרכטנברג לענייני דיור, התקבלו ברוב קולות של כל 32 (!) שרי החצר, וכי מעתה תתקצב הממשלה סך של ("עד") 3,000 שקל עבור סיוע בשכר-דירה ("לזכאים"). וכך, לפתע פתאום, לפתע נמצא הכסף לסבסוד שכר-דירה (באותיות הקטנטנטנטנטנות היה כתוב גם:"עד" 3,000 "לזכאים"). אתמול נמשכה הרחבת מסלול ההמראה לעבר חלם, בעת שנציגי ממשלת ישראל הכריזו על "הרחבת הזכאות" ל-"חשמל סוציאלי". כבוד יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ כרמל שאמה-הכהן, הודיע חגיגית כי 120,000 נזקקים יוכלו בקרוב ליהנות מתמיכה של עד 100 שקל (לפני מע"מ לחודש). וכך, מדי יום, מתבשרים האזרחים על הרחבת סל התמיכות במסכנים, במוגבלים, בנזקקים ובנדכאים. וראה איזה פלא. למרות מסיבות העיתונאים והפגזות הקונפטי הממשלתי לרוב, אין הציבור יוצא בצהלות שמחה, ואין ריקודי הורה ברחובות הערים. ממשלת חלם לא הבינה את המסר שהעביר העם במאות אלפיו בכיכר בקיץ שעבר: העם לא רוצה צדקה, העם רוצה צדק חברתי! אדוני המלך ושרי-סריסי ממשלת חלם, מה לא היה ברור באמירה: "רוצים צדק, לא רוצים צדקה"? חלמאות כחזון ממשלת ישראל לא רוצה להתעסק ביצירת המופת של ראשה. במשך שנים עמל ראש ממשלת חלם על בניית כלכלה חזקה, ממש כמו הכלכלה של האחות הגדולה באמריקה, זו שראש הממשלה נהנה לקבץ ממנה נדבות ולהטיף לה מוסר באותה עת. במסגרת בניית הכלכלה החזקה הזו, שילם ראש ממשלת חלם במטבעות רבים מאוצר הממלכה בעד הכלכלה החזקה, ובין היתר במטבעות חוסן המרקם החברתי, החינוך, התרבות, החזון הציוני, יחסי דת-מדינה, ביטחון חוץ ופנים, ערעור מערכת המשפט ורתימתה לחזון הכלכלי, פירוק מערכת הבריאות הציבורית, ועוד כהנה וכהנה מיני מטבעות מאוצר העם והממלכה. ועכשיו, משצלחה ביד המלך תוכניתו, וכל הקריטריונים מצביעים על תפארת יצירתו, מגדלי בבל (או אקירוב) העולים השמיימה במלוא תפארתם, נראים למרחוק על-ידי כל אומות העולם, מנצנצים בהדרם וגורמים לכל כלכלן להתקנא ביצירת המלך, עכשיו מתעורר הצורך לסדר מעט את הרחבה המקיפה את מגדלי הכלכלה הללו, על-מנת שתמונות המגדלים לא יחשפו את עוטי הסחבות ולבושי הבלויים, המקיפים את המגדל, שבו דרים ברוב פאר ונחת מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ חבריו ומרעיו למעשה התפארת. ובין שותפי המלך לחזונו, לא רק שועי הארץ וטייקוניה, אלא גם המתיימרים להיות נציגי פשוטי העם, כוהני בנק הכשרות "בית יוסף", ונציגי בריוני אכיפת החוק "דה", לצד שודדי הקרקעות והמתעללים בגוי ובכל גר, אנשי "מעלה כל גבעה ומורד כל מוּסָר". קואליציית מגדלי בבל ותהומות הערכים של המלך ביבי. "וּדְבַר ה' הָיָה יָקָר (נדיר) בַּיָּמִים הָהֵם, אֵין חָזוֹן נִפְרָץ" [שמואל א', פרק ג', פסוק א']. אדוני המלך ושרי-סריסי ממשלת חלם, מה לא היה ברור באמירה: "רוצים צדק, לא רוצים צדקה"? בחלם ייסדתי את מדינת היהודים הרצל אולי חשב שאת מדינת היהודים הוא ייסד בבאזל, וזה בסדר. כי בעת ההיא לא היה GPS, ויהודים שמכרו "חזון" לא התגוררו במגדלי שן גבוהים עם מרפסות נוף פנורמי שניתן לשחק בהן גולף. בעת ההיא שליחי ציבור לא טסו לחו"ל במיטב מחלצותיהם, על נשיהם וטפם (על חשבון משלם המיסים) וזה היה בטרם הומצאו שיטות "אולמרט-טורס" ו-"ביבי-טורס", ואנשי החזון לא הצליחו לראות את הנוף ממעל ולמקם את עצמם. הרצל יכול היה לחשוב שזה היה בבאזל. אבל המרפסת של המלך ביבי לא הייתה בבאזל. לא שיש לו משהו נגד באזל, נהפוך הוא. אין לו שום דבר נגד באזל, אבל הוא מעדיף דווקא את המרפסת של "כיכר ציון", כי ממנה ניתן לשלהב את ההמונים ולגרום להם להצביע עבורו (באמתלה של "שנאת עמלק"), על-מנת שלא ישימו לב מה הוא זומם במרפסת השנייה האהובה עליו (זו המשקיפה על הבורסה של "אחד-העם"). כי הבורסה היא המפתח להצלחת החזון שלו (ממש כמו החזון של המאליכ של סדום עם "מגדלי dead-sea & sun). הבורסה היא המקום שבו כספם של ההמונים העמלים בזיעת אפם לפרנסתם, החוסכים לפנסייתם, זהו המקום שבו הכספים הללו הופכים למכשירים פיננסיים המשרתים את החזון של בניין מגדלי הכלכלה הגבוהים, מגדלי השן שמהם ישקיפו בבוא היום (והוא כבר בא), כל חבריו ופמלייתו, עשירי הארץ וטייקוניה, ברוני התקשורת והבנקאות, תעלולני המסחר והאנרגיה, שרי הארץ, סריסיה, סורריה וצורריה... |
