הגישה הדארוויניסטית
הדתות אינן אוהבות את צ'ארלס דארווין, מבחינתן - בצדק. דארווין פיתח תיאוריה אבולוציונית מקיפה, דרך התבוננות ומחקר מדעיים. המדע בכללו אינו הדרך המועדפת על אנשי הדת. המודל של "נעשה ונשמע" תואם יותר את הלך המחשבה הדתי.
לפיכך, עשו לעצמן הדתות חיים קלים, ולא התמודדו עם המודלים המדעיים שהניבו את תוצאות המחקרים של דארווין, אלא נצמדו לתוצאה וביקשו ליצור באמצעותה "דמוניזציה" (הפחדה באמצעות שימוש בשדים) של התיאוריה הדארוויניסטית. כל אדם ברחוב שתשאל לגבי דארווין, אולי יכווץ את מצחו לרגע, וינסה להעלות מנבכי זכרונו את ההקשר, אבל יאמר לבסוף: "מוצא האדם מן הקוף".
הגישה הדתית
הגישה הדתית נצמדת בחוזקה לסיפור בראשית, וטוענת שהאדם נברא בצלם ה', ולפיכך לא יכול להיות שמוצא האדם מן הקוף, ומוצא הקוף מן האמבה (מאחר שהמאמר הזה מיועד גם לאוהדי כדורגל, מתבקש כאן הביאור ש"אמבה" היא יצור זעיר המורכב מתא אחד בלבד, וזה שונה מ"עמבה" ששמים על שווארמה, כשהולכים לאכול לאחר משחק כדורגל).
הגישה הדתית אינה מסבירה את הסתירה שבין אלוהים קיים בכל, ובין "בצלם", בעיקר משום שהסבר לסתירה הזו היה מחייב את הדת לעסוק בתיאוריה הדארוויניסטית מתוך התוכן המוצע בה, להבדיל מלעסוק בה באמצעות דמוניזציה בלבד.
הגישה האנושית
הגישה האנושית לנושא התפתחות המין האנושי חלוקה בעיקר בין אלה שאכפת להם מנין באו ולאן הם הולכים, ובין אלה שפחות משנה להם מנין באו, והעיקר זה לאן הולכים. ויש כמובן את כל המנעד שבין לבין. אכפת יותר ואכפת פחות, אכפת לאן ואכפת למה, לא אכפת בכלל ולא אכפת מכלום.
לאוחזים בגישה האנושית זה הרבה פחות משנה מהו מוצא האדם, כל עוד מדובר באדם ולא בחיה. על-פי הגישה הזו למשל, אדם הוא מי שראוי להיקרא "אדם", ולכן האוחזים בגישה הזו יכולים לעשוק יצורים אחרים משום שאינם בגדר "אדם", או לרצוח יצורים אחרים משום שאינם מאמינים באותו אל (אל יכול להיות הכל, אמונה, ממון, לאומיות, אדמה, you name it...)
כשטרוריסט רוצח אנשים כי הם לקחו לו את האדמה שעליה חיו אבותיו, הוא דוגמה קלאסית למי שמחזיק בגישה האנושית לשאלת מותר האדם מן הבהמה.
הגישה הפרקטית
הגישה המקובלת ביותר על האנושות בימינו היא הגישה הפרקטית. יש ויכנו אותה פופוליסטית, ויש שיכנו אותה זולה ושטחית, אך לא ניתן לסתור את העובדה הפשוטה שדווקא מנהיגי האנושות של העידן הזה אוחזים בגישה הזו ומממשים אותה הלכה למעשה באופן המובהק והיעיל ביותר.
כך למשל, נאום ראש ממשלת ישראל מול ועידת איפא"ק, ובו גרסה ברורה ופשוטה של הגישה הפרקטית. "...אם זה הולך כמו ברווז, מגעגע כמו ברווז ומדבר כמו ברווז - מה זה? זה ברווז!"
הגישה הפרקטית אומנם הרבה פחות מדעית, הרבה פחות דתית, הרבה פחות "אנושית", אך בעידן השטחיות, הפופוליזם והרדידות המוסרית, זו כנראה השיטה הבטוחה מכולן.
ולפיכך, ניתן בהחלט לומר שדארווין הפסיד במשחק הזה כאשר ישב במשך שנים רבות על איים אקזוטיים בניסיון לבנות תיאוריה להוכחת מוצא המינים. אילו היה חי היום, היה רק צריך לפגוש את נתניהו בוועידת איפא"ק ואז לצפות בקליפ של אוהדי בית"ר (נאמני ביבי המובהקים), ולהפעיל את הלוגיקה של ביבי: "אם זה הולך כמו בבון, צועק 'מוות לערבים' כמו בהמה, משתולל כעדר ללא רועה בשטחים עירוניים..." אז מה זה? אוהד בית"ר ומצביע ביבי.
הטבלה לא משקרת, האנושות הולכת רוורס: נתניהו 1, דארווין 0
