| דן אלון | פובליציסט | תגובות |
| לגדול בבית ישראלי |
תאוות הבצע של קרן אייפאקס הובילה להעלאות מחירים של מוצר הדגל שלה, עד שאחד בשם איציק קרא תיגר על הסלוגן "לגדול בבית ישראלי", מה שהוביל ליצירת תנועת המחאה. הוכחת כוחו של הציבור להניע תהליכים בניגוד לעמדת הממשלה, היה מה שהוביל את ממשלת ישראל לעשות חושבים בשם יצר ההישרדות, והוביל לכך שהמונח "לגדול בבית ישראלי" קיבל משמעות חדשה גם עבור גלעד שליט ▪ ▪ ▪ במקום שבלי תשובה עומדים לא משנה כמה אני מנסה לשכנע את עצמי לדבוק בגרסה הרשמית ולהאמין בה, שעל פיה סוף כל סוף "בשלו התנאים", "נוצר חלון הזדמנויות", "האביב הערבי", ועוד כהנה וכהנה מיני סיסמאות ממחסן הנרטיבים של רגעים הרי גורל - שהן הסיבות לשחרורו של גלעד שליט, אני לא מצליח לשכנע את עצמי, פשוט משום שזה לא עובר אצלי את רף ההיגיון והלוגיקה. זאת באופן מיוחד, לאור העובדה שהעסקה שיצאה אל הפועל, בסופו של דבר, היא פשוט כמעט זהה לעסקה שהייתה מונחת על השולחן עוד מאז שנת 2006. נכנסו כמה שמות, יצאו כמה שמות, מה לעזאזל זה משנה? כאשר בחור צעיר שעדיין לא התחיל את חייו, נמק בידיהם של טרוריסטים מונעי שנאה לעצמם ולאנושות כולה, זרוק באיזה מרתף שכוח אל בחלקת האדמה המזוהמת ביותר על פני כדור הארץ, גם פיזית ובעיקר מוסרית. מה לעזאזל זה משנה מי השמות? זה משחק גביע, לא ליגה. הרי היה ברור שבסופו של דבר זה מצב בינארי לגמרי. זה היה אחת או אפס. לא היה מצב של תיקו. זה או שעושים מהלך לשיחרורו או שלא. לצערי, וכנראה לצערם של רבים, מי שהחזיק בהגה המדינה שלנו החליט שזה אפס-לא!. ואז בא הרגע, שבו משהו הסתובב אצל מישהו שהחליט שכן. מישהו החלטי שאת המשחק הזה צריך להביא להכרעה, ותוצאת האפס הפכה ל 1:0. האחד שלנו חוזר הביתה, וכל האפסים שלהם עפים מכאן בחזרה אל החור שממנו באו. ובינתיים, בינתיים חלפו להם 5 שנים!. אם מה שהסתובב זה משהו אצל נתניהו (והוא לא היחיד שנמנע מלהבקיע ולהכריע, אבל הוא נשא באחריות לתוצאה של 0:0 כבר שנתיים וחצי), אבל אם משהו אצלו הסתובב פתאום, אז קודם כל אני מצדיע לו. אני מצדיע לו כי הכי קל להמשיך לעשות טעויות רק כדי לחפות על העובדה שהייתה טעות, והרבה יותר קשה לחזור בתשובה ולתקן טעות. ובמקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים לא יעמדו. אז ביבי, אם טעית והתחרטת - תודה על תיקון הטעות (גם אם מסיבותיך שלך בחרת לא להודות בה). ואני, אני פשוט לא יכול להשתחרר מן ההרגשה שיש בסיפור הזה הרבה יותר ממה שנראה לעין. הרי היה ברור כשמש שאת נסיבות השחרור של שליט יעטפו בכל מני סיפורי רקע שיצדיקו את השינוי הפתאומי בעמדתה של ממשלת ישראל, ממש כמו שהטרוריסטים העזתיים יספרו עכשיו סיפורי גבורה לעם שלהם, ויצביעו באותות ובמופתים על איך הם כופפו את ממשלת ישראל. אבל האמת, האמת חזקה מכל סיפור. זו אותה העסקה כבר 5 שנים העסקה הסופית היא אותה העסקה שהמתווה שלה ישב על סדר היום של כל מי שעסק בנושא הזה כבר 5 שנים. אז מה בכל זאת קרה? לפני כמה חודשים התחילה האדמה לרעוד בכל מני מדינות בעולם, משום שהעולם כבר אינו אותו עולם והאנשים הכלואים במסגרות הישנות כבר אינם אותם האנשים. הציבור הרחב הרים ראש והמנהיגים בני הדור הישן תפסו את הראש והושיטו ידיים אל עבר הכסא כדי לאחוז בו "חזק חזק ונתחזק!". הטוניסאים, המצרים, הסורים, הבריטים, האמריקנים, ועוד המון עמים כולל הישראלים, עשו שימוש ברישות חברתי וזעזעו את המבנים הסוציו-אקונומיים שהחזיקו כאן מעמד במשך דורות על גבי דורות. בישראל של חודש יוני 2011, קמה תנועת מחאה על-ידי אחד בשם איציק, שערער את אחד מסמלי הישראליות, ושינה סלוגן שסימל עבור רבים כל כך את תמצית הסיפור "לגדול בבית ישראלי". איש הקוטג' השלים מסע לא ארוך מדי אבל משמעותי מאוד, והוכיח את "אפקט הפרפר" של הקוטג', כמו הרוכל מהשוק של טוניס, כאשר המחאה שלו הסתיימה בהתפטרות של זהבית כהן מראשות תנובה. בסך-הכל חודש לאחר משק הכנפיים הראשון של "הפרפר של איציק", בישראל של חודש יולי 2011, קמה תנועת מחאה על נושא הדיור, אשר הפכה במהרה לתנועת מחאה מקיפה שמחתה על הכל מכל בכל, ואפילו צרפה לעניין את בני משפחת שליט. העם נקעה נפשו שנים קודם לכן, טבעה "לימור" (אורנה בנאי) את הסלוגן: "העם נקעה נפשו", והסלוגן הזה היה נראה כמו תמצית הסיפור של מחאות הישראלים של קיץ 2011. כן או לא טרכטנברג, המתמחים, האימהות, אוסם, יוניליבר, שופרסל, זה כבר לא משנה. בעולם החדש כל ממזר מלך, וכל אחד יכול להניע את כנפיו וליצור אפקט פרפר שמשנה את פני החברה שבה הוא חי. במציאות כזו, צודק מי שאומר שהיכולת הישראלית להתנהל מול העמים השכנים הולכת ומשתנה לנגד עינינו, והמציאות היחידה שעליה ניתן לבנות היא המציאות של היום. מחר, הכל יכול להראות אחרת. הכל, בלי יוצא מן הכלל. אם ניתן היה לתמצת את הסיפור הקושר את המחאה הישראלית של קיץ 2011 ואת ההקשר שלה לסיפור השחרור של גלעד שליט, הייתי אומר שמגיע כל הקרדיט על שחרורו להנהלת תנובה בראשות זהבית. לגדול בבית ישראלי (לא במרתף בעזה) תאוות הבצע של קרן אייפאקס הובילה להעלאות מחירים של מוצר הדגל שלה, עד שאחד בשם איציק קרא תיגר על הסלוגן "לגדול בבית ישראלי", מה שהוביל ליצירת תנועת המחאה הגדולה ביותר שהייתה כאן אי פעם. הוכחת כוחו של הציבור להניע תהליכים גדולים בניגוד לעמדת הממשלה, היה מה שהוביל את ממשלת ישראל לעשות חושבים בשם יצר ההישרדות, והוביל לכך שהמונח "לגדול בבית ישראלי" קיבל משמעות חדשה גם עבור גלעד שליט. עד הגלעד הבא לסיום, אני מבקש להניע את הכנפיים שלי עם יצירת אפקט פרפר משלי. "לגדול בבית ישראלי" היא זכות של כל ילד שאוכל קוטג' בארוחת העשר שלו בבית הספר במסגרת לימודי החינם, והיא זכות של שרידי השואה שלא מצליחים להתחיל את החודש (מי בכלל דיבר על לגמור את החודש), והיא זכות של כל הורה שרוצה לתת לילדים שלו מציאות טובה לגדול בה, והיא זכותו של כל מתבגר שנולד בישראל וילך לצבא מתישהו. "לגדול בבית ישראלי" פירושו שמי שהולך להלחם כדי להגן על קיומנו באזור הגלובלי הקשה הזה, ידע תמיד שהוא בידיים טובות ושגם אם הוא נופל בשבי הוא יודע שאנחנו נעשה הכל כדי להחזיר אותו הביתה. והכל זה אומר הכל! אבל "לגדול בבית ישראלי" זה אומר לא רק להחזיר את הבנים (כמו גלעד כאשר הוא חי עדיין, וכמו גולדווסר ורגב כאשר הם כבר מתים, או כמו רון ארד שמי יודע מה עלה בגורלו). לגדול בבית ישראלי זה לא רק להחזיר את הבנים, אלא זה ליצור מצב שבכלל לא צריך לשלוח אותם. "לגדול בבית ישראלי" זה לא רק להחזיק במחבלים ולסחור במספרים כדי להחזיר חייל שלנו, אלא זה גם לעקר את הסיבות שבעטיין נולדים, מתחנכים ופועלים מחבלים, ולעקר את הצורך לשלוח חיילים, ולמנוע את הצורך לנהל על כל הדרעק הזה משא-ומתן שנמשך 5 שנים. ביבי, לא משנה מה היו הסיבות שהניעו אותך לקחת את ההחלטה הנכונה, מה שחשוב זה שהלוגיקה הזו תניע אצלך את אפקט הפרפר הפרטי שלך, ושדרך ההצלחה הזו להביא את גלעד "לגדול בבית ישראלי", תתחיל לעשות עכשיו הכל כדי שכל גלעד יוכל "לחיות בבית ישראלי" מבלי לדעת בכלל שהוא יכול היה להיות הגלעד הבא. בבקשה ממך. הגלעד הבא עדיין לא יודע שהוא כזה. תחסוך ממנו את זה. לך תעשה שלום! |
