ח"כ
יריב לוין הביא לאישור הכנסת, בהצבעה טרומית, את יצירת המופת החדשה שלו (מבית היוצר של לאומנות פשיסטית), המתקרנפת כלפי מי שמאיים על ההגמוניה הדומיננטית של המעמד השליט והחונטה הסגורה של שחקני המועדון הלא-אקסקלוסיבי של 120 מורמים מעם.
היצירה שלו הפעם, עשויה כמיטב המסורת של חקיקות אנטי-דמוקרטיות שהיינו עדים להן בשנה האחרונה, נראית כמו מעשה תפארת של ילדי הגן, החוזרים הביתה עם שני גלילי נייר טואלט מודבקים על קרטון חלב ומודבקים בגסות אל בריסטול צבעוני. אי-אפשר היה לצפות למעשה חבבני יותר ושקוף יותר (שקוף לא רק מבחינת הכוונה הזדונית למנוע תחרות אלקטורלית, אלא גם מבחינת המשקל הסגולי המוסרי).
במהותה, אמורה ההצעה הזו להכביד על מתמודדים שירצו לרוץ לבחירות לכנסת הבאה, על-ידי כך שהחל מהיום שבו יכריזו על התמודדותם, יצטרכו להצטרף למפלגה קיימת או להקים מפלגה, וזאת בתוך שבועיים ימים, שאם לא כן יושתו עליהם קנסות מפלצתיים ועונשים דרקוניים (על סקילה לא מדובר בשלב זה, עדיין...)
בדיון שבו נכחתי, במסגרת וועדת הכנסת (שח"כ יריב לוין הוא יו"ר שלה), סירב לוין בכל תוקף לקצוב לנציגי המדינה שנמצאו מפירים את חוק חסינות חברי הכנסת, זמנים ברורים וקצובים למילוי חובתם, בטענה שהוא אינו מעמיד מסגרות זמן לאנשים על-מנת שימלאו את תפקידם.
וראה איזה פלא. לוין הפך בין לילה לשומר הסף של עמידה בזמנים, ולא זו בלבד, אלא שהוא מתיימר לסגור בעזרת יצירת המופת של "פעוטון 120" אתמה שהוא מכנה "פרצה חוקית". אז הפרצה החוקית האמיתית היא זו המאפשרת לבאי הפעוטון הזה להדביק כמה גלילי נייר על קרטון משומש וליצור בכך מציאות המונעת מיריבים פוליטיים להיבחר, כאשר יתרון הכוח עומד לזכות השחקנים הנוכחיים של "פעוטון 120" עם חוק מימון מפלגות, בעוד שאלה שעומדים בחוץ ונמצאים ב"רשימת המתנה" צריכים לעמוד בתנאים שנועדו למנוע מהם להיכנס. זו גם הייתה הטקטיקה של לשכת עורכי-הדין בעבר, זו טכניקה של פחדנים החוששים מתחרות על מהות ונעזרים במניפולציות טכניות.
אתה, אדוני הח"כ יריב לוין – יריב לא ראוי!