דן אלון | פובליציסט | תגובות |
רב-אלוף האקר בשדה-קרב הסייבר |
הטכנולוגיה פתחה בפנינו אפשרויות רבות לקידום האנושות, ובאותה עת פתחה גם את הצוהר האפל. הטכנולוגיה, ככל התגלמות "חומר", היא כלי ביד היוצר וגם ביד הצורר. אנשי הרוח יפתחו באמצעותה רפואה, ואנשי האגו יפתחו באמצעותה מלחמה וצרכני רפואה. האקרים הם חיילים בשירות (הטוב או הרע, או שניהם), אך הטרור האינטרנטי יהווה איום מתמיד מכאן והלאה. הדרך לסיכולו עוברת דרך הצורך האזרחי, ההכרח הממלכתי ויכולת הביצוע של תאגידים טכנולוגיים
▪ ▪ ▪ הטכנולוגיה פותחת אפשרויות השינויים בשדות המידע ונגישותו, שהם תוצאות הביניים בתהליך המואץ של המהפכה הטכנולוגית בעידן הרישות החברתי, מייצרים יכולות ללוחמת טרור בעלת מאפייני פעולה ויכולות פגיעה מסוגים חדשים. סוגים אלה מחייבים את החברה האזרחית, כמו גם את המגזר הציבורי-צבאי של המדינות החשופות לטרור, לשתף פעולה באופן הדוק יותר – משום שכל מחשב הוא נשק פוטנציאלי, כל עמדת רשת היא נקודת חולשה בעורף או עמדת תקיפה בחזית, וכל גולש תמים יכול להיות טרוריסט או יעד לחדירת טרור. השחקן האידיאלי בהקשר זה הוא המגזר העסקי, שהוא השותף הטבעי לחיבור בין יחידים ומדינות, בדרך מובנית של "טרילוגיית היחסים" (אזרח-תאגיד-מדינה), ואשר ממנף את המציאות החדשה הזו באמצעות מחקר ופיתוח "אזרחי" בין הציבור החשוף לטרור לבין המדינות המעוניינות להתגונן מפניו. במציאות שבה המגזר העסקי הוא המוביל את פיתוח הטכנולוגיה "לצריכת המונים", כאשר ברוב המקרים המחקר הראשוני הוא בכלל מחקר מונחה צרכים צבאיים (מודיעין, שיתוק ותקיפה), למשל פיתוחים טכנולוגיים של גופי מחקר-פיתוח-תפעול ממלכתיים, ויוצאי יחידות אלה הופכים לשחקנים חשובים במגזר העסקי. עושים סדר: פשע אינטרנטי או טרור – מה ההבדל? פשע אינטרנטי הוא שימוש בטכנולוגיה מבוססת רישות על-מנת לבצע עבירה (ברוב המקרים הפעולות המבוססות על שימוש בטכנולוגיה עדיין אינן מוגדרות כ"עבירות" משום שהמחוקק נמצא בפיגור גדול לאחר החידושים הטכנולוגיים), ומרבית העבירות מסוג "פשע" אינטרנטי מתקיימות בתחום של עבירה נגד יחיד או תאגיד למטרת רווח (למשל: שימוש בכרטיסי אשראי, חדירה לפרטיות אימיילים, גניבת מידע לצורך שימוש עסקי, ריגול תעשייתי וכולי). לעומת פשע אינטרנטי, טרור אינטרנטי נועד לשם גרימת נזק, אשר יכול להשפיע על יחידים ותאגידים, אך הוא מכוון כנגד החברה. הפיגוע במגדלי התאומים, המוכר כ-9.11, נועד על-מנת להפיל את המבנים על יושביהם. המטרה הייתה גרימת נזק בשיעור גדול, וזריעת פחד כרגש קולקטיבי מפני הטרור. על-אף שמותם של אזרחים רבים והתמוטטות החברות שהיו בבניינים אלה הייתה תוצאת לוואי רצויה מבחינת הטרוריסטים, הרי שהמטרה העיקרית הייתה גרימת הנזק ולא עשיית רווח ממוני. ההבדל, אם כן, נמצא במטרה: פשע אינטרנטי הוא ממוקד עשיית רווח, בעוד שטרור אינטרנטי הוא ממוקד נזק. טרור וירטואלי, ויראלי וריאלי – מניע חשש מאוד לא רציונלי התקפות ההאקרים שישראל הייתה חשופה להן לאחרונה, הן ניסיונות לביצוע התקפות טרור אינטרנטי, אך הן פרימיטיביות ברמת יכולת הביצוע שלהן, ברמת יכולת הפגיעה שלהן, וכמובן שהן בעלות השפעה מינורית אם בכלל ברמת התוצאה. פעולות של "שיתוק" אתרי אינטרנט, גם כאשר אתרים אלה הם אתרי ממשלה, אין להן יכולת פגיעה של ממש כאשר יכולת החדירה של הטרוריסטים אינה מגיעה לתשתיות ממלכתיות, למסדי נתונים ממלכתיים, ואינן חודרות כמשתמש "לגיטימי" לתוככי המערכות התפעוליות של המוסדות הממלכתיים. מאידך, יש להן את כל מאפייני הטרור במובן הרצון, המטרה, ובמידה מסוימת גם יכולת ההישג של אלמנט יסודי בהגדרת "טרור" – יצירת פחד וזריעת בהלה בציבור, העשוי להוביל למיצובה של תודעה קולקטיבית ותחושת "חשיפה", "חדירה", "פגיעות", ובעיקר – תחושה של חרדה קולקטיבית ויצירת נרטיב של התגוננות, חשדנות והשקעה מוגברת במיגון על חשבון התפתחות ואופטימיות חברתית. מכאן, שעל-אף שהמשמעות האפקטיבית של פעולות הטרור הללו היא שולית עד אפסית, יש לפעולות טרור אלה יכולת ליצור חשש ויראלי אך ריאלי, המבוסס על נזק וירטואלי באופן מאוד לא רציונלי. נשק: שיתוק, הרתעה, תקיפה כל המאפיינים של "נשק", קיימים בנשק החדש המבוסס על טכנולוגיה אינטרנטית. בהקשר זה, ראוי להדגיש, כי הזירה האינטרנטית היא רק זירה חלקית, ואילו הזירה עצמה היא פחות וירטואלית מאשר נדמה לנו במבט ראשון. למעשה, כוחות הצבא שהיו רגילים לנהל קרבות "חזית" בזירות של "אוויר, ים, יבשה", הוסיפו למערך החזיתות גם את "העורף" (למשל: אוכלוסיה, תשתיות אזרחיות), "החלל (למשל: לוויינים), ועכשיו גם את הזירה הקיברנטית (למשל רשת האינטרנט, גם בהקשר של תשתיות אזרחיות, אף גם בהקשר של קישוריות ונגישות למידע, לריגול, ולתקיפה). הנשק המשמש כיום לצרכים הקלאסיים של "תקיפה", יכול לשמש גם לשם יצירת "הרתעה" (למשל זריעת פחד ומורא), וגם לשם שיתוק המותקף (למשל: פגיעה בתשתיות העורף והחזית, שיבוש יכולת ההתגוננות, סיכול יכולת התפעול של רשויות הצלה ופעולות שיקום בחירום, וכולי). |